את עייפה, קשה ללכת, את מרגישה כבדה ואת צריכה שירותים בקרבת מקום אבל הכי גרוע זה האנשים.
“כן כאילו זה כזה קל להירדם בשלב הזה של ההריון שאני גדולה כמו בית וצריכה לשירותים כל 10 שניות”.
“חוץ מכשאת בסוף ההיריון שלך, בו כל יום מרגיש כמו חודש..”
“תודה, זה מעודד. כאילו יש דרך אחרת להוציא את התינוק הזה. אני לא מפחודת מספיק..טוב נו אני אעמיד פנים שהסיפור הזה על 92 שעות צירים לא השפיע עליי אלך הביתה ואבכה”.
“אממ פרה, פרה בסדר? יופי עכשיו נזכרתי שאני שמנה..הלכתי לבכות קצת שוב”.
“לא, מה הסגיר אותי? הבטן הזו ? עבודה טובה שרלוק”.
“יופי לך”
“שמישהו יביא לי גלידה..עכשיו!”.
“אממ..האמת שיש לי עוד חודשיים..אבל תודה”.
“ומה אני אגיד?”
“לא, ותודה על התזכורת”.