אף אחד לא באמת חושב שתוכניות ריאליטי הן סרטים תיעודיים. למשל, אם תכוון מצלמה על השכנים שלך במשך 24 שעות, לא תקבל כל כך הרבה ויכוחים וצעקות. מצד שני ריאליטי זה גם לא אנשים שמקריאים תסריט: האמת היא איפשהו באמצע וגם הרבה יותר מוזרה וייחודית. כאחד שהשתתף בתוכנית ריאליטי פופולארית ביותר במשך כמה חודשים, הגעתי לכמה תובנות בנושא, למשל:
מלהקים אנשים רגילים אבל הם צריכים לשחק דמויות
המלהקים בתוכנית ריאליטי לא מחפשים את האנשים הכי מעניינים או הכי טלוויזיוניים. כשאתה עובר את התהליך המפרך והארוך של הקבלה לתוכנית ריאליטי, דואגים מלבד בחינות אישיות ובחינות מול מצלמה לשים אותך בקבוצה מגוונת אחרת של מתמודדים אחרים, כדי לראות מי מתאים לאיזה תפקיד בקבוצה. בתוכנית טיפוסית ילהקו: לפחות שני “זכרי אלפא” כדי שיהיה מאבק על הנהגה, לפחות אחד שמביא בעיקר בדיחות ופריק מוזר אחד שכולם ילגלגו עליו למחרת.
מרגע התחלת שידור התוכנית, כמות זמן המסך שתקבל והדגש שישימו עליך תלוי בעיקר במידה בה אתה נצמד לדמות שקיבלו אותך לגלם. זה אומר שכל אחד, על מנת שיראו אותו צריך להשטיח את עצמו, לאבד את המורכבות בתמורה להעברת מסרים קריקטוריסטים באופיים. ומה קורה למי שלא לוקח חלק “במשחק” ומראה דברים אחרים? אותו משתתף פשוט לא משודר. שאלת שיתוף הפעולה שלך עם התהליך משפיעה אך ורק על כמות זמן המסך שתקבל ולא על אופי הדמות שלך כפי שהקהל תופס אותה בבית. אין מצב שמשתתף לא יצא כקריקטורה בתוכנית ריאליטי.
אתה מוצא עצמך משחק את הדמות המלוהקת
הרבה אנשים חושבים שהדרך שבה מייצרים את ההתנהגות המצופה היא ישירה. בא עורך או מפיק ומסביר לך את התפקיד ודוחף אותך להתנהגות מסוימת. זה אולי היה יכול להיות נחוץ, אך אין בכך שום צורך. כששמים אותך במערכת תנאים כה קיצונית ואתה מודע לכך שמצלמות מכוונות עליך, זאת כל המוטיבציה שאתה צריך כדי לחשוב “הכי הגיוני שאעשה את זה עכשיו”. עצם כיוון המצלמה והמודעות לכך שאנחנו נמצאים בקטע משודר גורמים לנו כבני אדם להחצין ולהקצין התנהגויות שלנו. אם יכוונו את אותם מצלמות על אותם אנשים אבל הם לא יהיו מודעים לקיומן, סביר להניח שהתוכנית שתתקבל תהיה יותר שקטה ומשעממת, אבל אף אחד לא באמת מתלונן על זה.
מציאות אינה המילה החשובה ביותר בתוכנית מציאות
השפה העברית היא בהרבה פעמים מינימליסטית. כתוצאה מכך, הרבה פעמים כשמתרגמים ביטויים לעברית הם מאבדים את העוקץ המקורי שלהם וזה לעתים הופך את המשמעות. “תוכנית מציאות” היא ביטוי כזה. המילה “תוכנית” היא ניטרלית ולכן הרושם המתקבל הוא שהתוכנית באה להציג את המציאות, רק שזה ממש לא מדויק, הביטוי באנגלית: ריאליטי שואו שם את הדגש במקום הנכון. התוכנית שאתם צופים בה היא מעל לכל “שואו” – הופעה, היא משתמשת באלמנטים אמתיים, באנשים אמתיים, ברגשות אמתיים ובקונפליקטים אמתיים, אבל מציגה את זה במבנה של “הופעה” עבור הקהל. בדיוק כמו שבהופעה על במה אין “משחק הוגן”. כלומר, הדמויות על הבמה והדמויות הראשיות נקבעות בלי קשר לתפקידן במציאות הדמיונית, המטרה המרכזית בריאליטי שואו אינה להיות “משחק הוגן” המטרה היא להציג את הדרמה שתבדר אתכם הצופים הכי הרבה, שתצחיק אתכם, שתיגע בכם ותעביר לכם מסר.
הקהל הוא המטרה הראשית של המניפולציה
אם יש תרמית אחת בבסיסה של כל תוכנית ריאליטי, היא ההנחה של הקהל שהוא “מחוץ למשחק”. הקהל מניח מראש שהוא הצופה הלא מעורב ושתפקידו המרכזי הוא לשפוט ולבקר את המוצג לפניו. אשליה זו היא תרמית הרבה יותר גדולה וקשה לערעור מאשר “מה שאתם רואים זו מציאות”. כמה פעמים שמעתם את המשפט “אני צופה יותר ולכן אני רואה הכול” או “לא ניתן לשקר לנו כל כך הרבה” כשמדברים עם צופים של תכניות ריאליטי? ובכן, יש לי חדשות רעות לספר לכם- משקרים לכם כל הזמן, היות וזו המשמעות של יצירת תוכנית בידור. הרגשות שאתם מרגישים כלפי הדמויות שלוהקו ודחפו עצמן או קודמו ע”י ההפקה, נערכו כדי שתרגישו בדיוק את הרגשות האלה. אתם לא אלו שבחרו את הגיבורים, אלא מערכת התוכנית בחרה עבורכם. המשתתפים בתוכנית הריאליטי אינם המטרה המרכזית של המניפולציה. הם האנשים שמבצעים את המניפולציה על הקהל ואתם נהנים מזה בדיוק כמו שאתם נהנים לצפות ב”משחקי הכס” וב”שובר שורות”. אתם רוצים לראות את הדמויות נאבקות, מתרגשות ועוברות תהליך, זה בכלל לא משנה אם זה אדם טוב או רע או לא ניתן להגדרה מוסרית. אין סיבה להתבייש שמתבצעת עליך מניפולציה, מה שכן חשוב מאוד הוא להכיר הוא בקיום המניפולציה הזו והגבולות שלה.
רבים לא מבדילים בין מציאות לתוכנית טלוויזיה
אם יש פער מרכזי שנוצר מהתרמית שדיברנו עליה בסעיף הקודם הוא בעיקרו של תגובת הקהל למשתתפים. כשאנשים צופים בתוכנית שלא מציגה עצמה כמציאות ולא מרמה את הקהל לחשוב שהוא שופט אובייקטיבי בתחרות מוסר, הקהל מכבד את כל המשתתפים ביצירה. השחקנים שמשחקים את התפקיד הפחות מוסרי הם גם אהובים עליו וזוכים לכבוד ולהערצה, לא כן בתוכנית ריאליטי מקרים נפוצים מאוד של יוצאי תכניות ריאליטי הוא להיתקל בתגובות ובאנשים ששונאים אותם ואף פוגעים באיכות חייהם, לא רק בטוקבקים מאחורי מחשב אלא יורקים עליהם ברחוב ופורצים לרכושם הפרטי והמקוון, כל אלו מקרים אמתיים ויש אנשים שנושאים את התגובה הזו מהקהל במשך שנים אחרי שהסתימה ההופעה. אם תפנימו שבעיקרו של דבר צפיתם בהופעה ובתום ההופעה מוחאים כפיים לשלל השחקים, לא רק לאלו ששיחקו את הדמויות שאהבתם ותבינו שהבידור שהאנשים הללו סיפקו כן גרם לכם לרגשות ולכן עשה את העבודה, אולי אז תעריכו אותם יותר ותתייחסו אליהם בהתאם, אנשים שהקריבו קורבן אישי כדי לבדר אתכם. התגובה הראויה היא מחיאות כפיים ולא שנאת חינם.
זכרונות 🙂A photo posted by Yaniv Avizrats (@yaniv_avizrats) on