ריצה נחשבת בעיני רבים כענף ספורט השייך בעיקר לספורטאים מאומנים ובסופו של דבר תגרום לבעיות ברכיים ושחיקת סחוסים. תפיסה שגויה נוספת היא כי ריצה מחייבת השתתפות במרוצים ואם מבצעים הפסקות הליכה במהלך אימון הריצה, מאבדים את אפקט האימון מריצה. הגיע הזמן שננפץ כמה מיתוסים הקשורים בריצה שכבר מזמן היה צריך לנפץ, אך משום מה הם עדיין חיים ובועטים.
ריצה פוגעת בברכיים : לרוב נשמע משפט אזהרה זה מאנשים מבוגרים שמעולם לא רצו, אך האם ישנו בסיס מדעי העומד מאחוריו? התשובה הקצרה היא, כמובן שלא. מקור הכאב בברכיים המשויך לריצה נובע לרוב מטכניקת ריצה לקויה וחוסר איזון שרירי ולא מהריצה עצמה. אם עובדים על שיפור טכניקת ריצה נכונה ומבצעים תכנית אימונים מתאימה לחיזוק השרירים החלשים והגמשתם, הכאבים במרבית המקרים ייעלמו כלא היו.
רצים אינם מבצעים הפסקות הליכה באימונים: האמת היא שישנה שיטת אימון ריצה שלמה המתבססת על מקטעי הליכה המשולבים באימון הריצה. השיטה בעיקר מיועדת לרצים מתחילים ומאפשרת אימון ארוך יותר ומזעור הסיכון בפציעות.
ריצה מיועדת רק לאלה שמתחרים בתחרויות ריצה: למה שנרוץ אם אנחנו לא מתכוננים למירוץ, נכון? לחלק מהרצים תחרות ריצה מהווה מטרה לשאוף אליה וזה מה שמדרבן אותם לרוץ ושומר אותם ממוקדים באימונים. הם נהנים מעצם חווית המירוץ שנחשבת מרגשת בעיניהם. לעומתם, ישנם רצים שמסתפקים מהפשטות שיש בריצה ומהיתרונות הבריאותיים הרבים שיש בה.
ריצה מיועדת לאנשים רזים בלבד: כיום בכל אירוע ריצה גדול ניתן לראות שקיימים רצים מכל הסוגים: רזים ושמנים, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים. ריצה כבר מזמן הפכה לנחלת הכלל ואינה שמורה לאתלטים מקצועיים בלבד.
רצים יכולים לאכול כל מה שבא להם וכמה שבא להם: זה שאתה רץ 5 ק”מ או אפילו מרתון לא אומר שקיבלת רישיון לאכול כל מה שבא לך. זה נכון שריצה שורפת המון קלוריות, אך יחד עם זאת כדי לשמור על ביצועים גבוהים ולאפשר התאוששות מהירה מהאימונים ישנו צורך להחזיר לגוף את מרכיבי התזונה הבריאים והמזינים.