צילום: מתוך הפייסבוק
6 שבועות משכב לידה.
בהמשך לפוסט הקודם “חזרת לעצמך?” אני רוצה שנתעכב רגע על השינוי שאישה עוברת בתהליך שנקרא לידה.
בהריון, נפח הדם גדל ב40%, הכליות גדלות בכ- 50% ורק המוח מתכווץ (ברצינות, אבל אל דאגה הוא חוזר לגודל ותפקוד תקין אחרי כ-6 חודשים).
אין איבר אחד בגוף שלא משתנה. הציצי מתמלא חלב. הבטן נמתחת. הידיים והרגליים מתנפחות. האגן מתרחב. ההורמונים משתוללים וגורמים לצמיחת שיער מוזרה בכל מיני מקומות לא רצויים. ולבסוף רצפת האגן נדרסת.
שלושה חודשים אחרי הלידה, כשאת חושבת שכבר לא יהיו עוד הפתעות, מתחילה נשירה מטורפת של השיער (ולא, לצערנו לא מהמקומות המוזרים). את בטוחה שאת עוד רגע נשארת קרחת לחלוטין, הנשירה היא עד כדי כך דרמטית שמתחיל לצמוח לך שיער חדש וקצרצר שמבצבץ לו מעל המצח (לא סתם אני עם פוני זהו למעשה פוני כפוי).
בשנה האחרונה, מאז הלידה, בלעתי כמות אדירה של כדורים. אדוויל לכאבים. חילבה לחלב. אנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה. סדורל. אנטיביוטיקה. פרוביוטיקה. דקסמול קולד. אנטיביוטיקה. ספירולינה.
אני ככה קרובה למצב שבו אכנס לאוטו והוייז ישאל אותי האם אני בדרך לקופת חולים.
6 שבועות משכב לידה זו בדיחה. למעשה זו לא בדיחה. כי בדיחה אמורה להיות מצחיקה וזה דיי עצוב.
הציפיות הלא ראליות מאמהות מתחילות ממש כאן.
ידעתן שיש נשים שחוות PTSD- הפרעה פוסט טראומטית אחרי הלידה? כשאני שומעת PTSD אני חושבת הלם קרב. מסתבר שלא רק. אבל גם אם החוויה שלך לא הייתה חוויה טראומטית, היא בטח לא הייתה חוויה קלה.
בתקופת ההחלמה את אולי גם מניקה וזה אומר שייצור החלב שורף כ500 קלוריות מידי יום. בתרגום חופשי, זה שווה ערך לשעתיים של משחק כדורעף/שעה וחצי של סקי מים/שעה של אירובי בעצימות גבוהה. מידי יום!
נשמע מעייף… אה כן, ואת גם לא ישנה.
אז גם אם הרחם מתכווץ חזרה תוך 6 שבועות זו לא תקופת ההחלמה.
ד”ר ג’ולי ורד מאוניברסיטת סלפורד במאנצ’סטר ערכה מחקר בשנת 20111 וקבעה שנשים שמחלימות מלידה אחרי 6 שבועות הן בגדר פנטזיה ושטווח זמן של שנה הוא הרבה יותר ריאלי.
ש-נ-ה. 12 חודשים. 52 שבועות. זה פי 8.77 יותר.
קודם כל, אני לא יודעת מה אתכן, אבל כשאני גיליתי את זה- כבר הרגשתי הרבה יותר טוב.
הלחץ להחלים תוך 6 שבועות הוא הרסני. ואלו לא רק ציפיות לא ראליות שיש לך מעצמך אלא גם מה שהסביבה, מצפה ממך. להחלים תוך 6 שבועות זו המסגרת שנקבעה עבורך, הזמן שנחשב “נורמאלי”.
זו מסגרת שלא מאפשרת לך לקבל את התמיכה וההבנה שאת כה זקוקה להם. לא מאפשרת לך את הזמן שאת צריכה.
הפער הוא בלתי אפשרי, שלא לומר מדכא.
כשחושבים על זה, אולי אני חולה כל כך הרבה כי זו הדרך “הלגיטימית” היחידה לדרוש מנוחה.
במסגרת שינוי אמות המידה בואו נתחיל בקטן ונמשיך משם.
קודם כל תדעי את וספרי גם לבן זוגך שקראת באיזה דף נפלא שגילית לאחרונה (סמיילי מסמיק) שיש איזה מחקר שאומר שזמן ההחלמה הוא בעצם יותר קרוב לשנה.
אולי אם נפיץ את הבשורה אז יום אחד גם בכנסת ישמעו וכשיעשו חשבון יגלו ש14 שבועות (“חופשת” לידה) הם לא חצי ואפילו לא שליש מתקופת ההחלמה.
בעיניי, זו פנטזיה לא פחות מאשר החלמה תוך 66 שבועות.
עיסוק: אמא, בלוגרית, סופרת, סטודנטית לתסריטאות, (וגם עורכת דין).
מי האדם האחרון ששלחת לו הודעה? אדווה (חברה הכי טובה שלי) שאגב היא לא אמא עדיין אבל בכל זאת נשארה הבן אדם הכי קרוב אלי.
הדבר האחרון שחיפשת בגוגל be honest? אטרקציות לקיץ! כן… כבר מעכשיו צריך להתכונן לזמן הזה בשנה בו לילדים אין מסגרת! גוועלד!