העולם בעיניים שלי

בעת שיטוטי ברחובות הוליווד, מוקסמת מהכוכבים על המדרכה, משלטי הפרסום הגרנדיוזיים ומהלבביות הבלתי נגמרת של המקומיים, קלטתי אשה שחומת שיער, לבושה במיטב מחצלותיה, ובהליכה לא מהירה מתקרבת לעברי. ״אקסקיוז מי״, פנתה אלי בחיוך, ״דו יו נוו האו טו גט טו אלפרד סטריט?״

גברת, רציתי לומר לה, לא רק שנולדתי עם חוש כיוון כמו ששעון בלי סוללות מדייק בשעה, אני גם גרה פה בסביבה דקה וחצי, ובכלל, עדיין בהלם מזה שמזג האויר כאן נעים כל כך, שיש לי איפה להחנות את האוטו בלי להסתובב שעה ולחפש, שהרחובות שטופים בירוק, עצים, גינה בכל בית (ואין גדרות!) ושכדי להסתובב בחנות של ״טרגט״ צריך לשים נעלי ספורט כי אפשר ללכת שעות ותמיד יהיה מה לקנות שם. אבל בעיקר, מהנחמדות האינסופית של האנשים פה.

״סורי״, עניתי לה בחצי חיוך מתנצל, ״איי האב נו איידי. יו שולד צ׳ק וויז״, וניסיתי להצביע לה על האייפון. היא חייכה לעברי חזרה והמשיכה לדדות אל העבר השני של הרחוב.

את הודו, לעומת זאת, חרשתי עם תיק גב מלדאק בצפון ועד גואה בדרום, לבד, בתקופה שעוד לא היה אייפון ״וגוגל מאפס״ לכוון אותי ואיכשהו שרדתי לספר על זה מבלי ללכת לאיבוד (למרות חוש הכיוון הלא יעיל מדי שלי). גיליתי את האוכל המקומי (גם הקיבה שלי, שהיה לה קשה בהתחלה עד שהתרגלה אליו), את החיים הצנועים של המקומיים ולמדתי איפה יש ערים מתוירות יותר (״ביג בלגאן״) ואיפה עדיף לבקר בלי יותר מדי תיירים מסביב.

בביקור שלי בגוואטמלה, נכחתי בכמה טקסים שבטיים של המקומיים, בין אם השמאנים או אנשי המאיה, וראיתי איך הם מברכים על האוכל, על הבריאות ועל היקום.

בניו יורק חייתי כמה שנים ואיכשהוא את הקור המטורף, נהגי המוניות המשוגעים והסטרס של העיר הזו, שרדתי כדי לספר על זה.

לעומת זאת, ובניגוד הפוך, כשחייתי כמה שנים בקאריביים, אכלתי כמו המקומיים רק את דגי הטונה הכי טריים שדגו באותו יום, ידעתי שבימי רביעי מגיעה ספינה מאי אחר להביא אוכל בסופר ושאם לא אבקר בו באותו יום, לא ישאר כלום בסופר בימים הבאים.

במסע צלילות שבאיי פלאו (ליד הפיליפינים), נתקלתי בשירות לקוחות מאיר פנים, שפע אינסופי של מים, ירק ואופי אחר של רחובות וסמטאות.

וכך זה נמשך.. כל פעם שאני מגיעה לאיזו מדינה/ עיר/ אי/ אזור כלשהוא, אני מוקסמת משלל התרבויות, הצבעים, הריחות והאופי המקומי. אין ספק שהכי כיף זה ללכת לאיבוד במקומות שלא מכירים, אבל גם לבקר בפעם הראשונה במקומות שכולם נמצאים שם, שווה לא פחות.

אז כחלק מהחיים שלי ומהקריירה שלי – חקר תרבויות, שפות ומקומות שונים בעולם, אני מנהלת סוג של יומן מסע בבלוג שלי.

אני מאמינה שחלק מהיותי מנהלת בלוג על מסעותי בעולם הינו הרצון לאפשר לאנשים נוספים להנות מהרגעים והמקומות הקסומים שיש על הכדור הזה.

אבל יותר מזה – בשבילי אלו זכרונות שלנצח יהיו חלק ממי שאני והרבה מהמסעות שלי מונצחות בין דפי האתר שלי, כאילו היה אלבום תמונות וספר פתוח שהנכדים שלי יום אחד יקראו וגם שאני יום אחד אחזור אחורה בזמן ואהנה מהם בעצמי.

חלק מהקסם של הבלוג שלי הינו העובדה שאני גם משתפת טיפים ועדכונים על עולם הטכנולוגיה.

שיתוף של שני העולמות שלי בבלוג אחד, מאפשר לי לתת ערך כפול ואני יכולה לחבר את כל הנקודות של חיי במקום אחד מרוכז, שמעניק כיף, ערך וידע רב ככל שאוכל לשתף.

מוזמנים לקרוא ולהצטרף גם לניוזלטר שלי, אחת לחודש אני שולחת סיכום חודשי של מסעות בעולם וטיפים על עולם המדיה.

נתראה מהצד השני של המסך (: