קבלת התעודות מביאה איתה התרגשות גדולה, הציפייה לראות את הציונים שנתנו המורים לילדך, חוות הדעת על התנהגות של הילד מהמורים.. אך מה קורה כאשר אתה כהורה יודע כי הילד שלך מוכשר ומקסים אולם זה לא יבוא לכדי ביטוי בציונים שלו מאחר והוא מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז? כל השנה השקעתם במורים פרטיים, בתגבור ובפועל בתעודה זה לא בא לכדי ביטוי.
איך מתמודדים בסיטואציה כזו? מה עושים? נחלק זאת לעשה ואל תעשה.
מה אסור לנו לעשות?
1.לא להביע אכזבה, לא להקרין זאת לילד. יכול להיות שאתם מעט מאוכזבים בשל ההשקעה הרבה במהלך השנה עם המורה הפרטי, הליווי הקבוע שאתם מעניקים לילד. עדיין, לא להצהיר כי אתם מבואסים או מאוכזבים מהציונים או ההערות על התנהגות הילד.
2. שיטת המדידה- לא להראות לילד כי בבית אנחנו מודדים את הילד/ה עם אותם הציונים ובאותה שיטה. בבית לא מחלקים ציונים, בבית אנחנו מעצימים את האישיות של הילד!
3.לא לבטל את הדברים הקטנים שהילד מספר לך על מה שמפריע לו. לדוגמא, הילד משתף אותך כי מפריע לו מאד שהילדה שיושבת איתו בשולחן משתמשת בכלי כתיבה שמרעיש לו במיוחד. אל לנו לבטל את התחושה שלו ולומר לו להתעלם אלא למצוא פתרון כגון העברת מקום.
4.המרחב הבטוח- גם אם אנחנו מאוד סקרנים, לא לפתוח את התעודה בשער בית הספר כשבדיוק אספתם את הילד או בגינה, לעשות זאת אך ורק בבית שם הילד מרגיש בטוח.
5.לא להסתכל על הנקודה השחורה בתעודה- הנטייה שלנו היא להסתכל קודם כל על הרע והנורא. במקרה הזה, לא להתייחס ולשים לב לציונים הנמוכים או על ההערה של המורה שהילד מפריע בשיעור אלא על הדברים הטובים בתעודה שיבואו לכדי ביטוי על ידי המורה
עשו
1.העצמה ויצירת מוטיבציה- הילד יודע כי התעודה שלו לא טובה מספיק, הוא חושש מהרגע של התעודה. עליך כהורה ליצור אצל הילד מוטיבציה להמשך השנה, לעודד את הילד לרצות ולחפש שינוי, לעזור לו קודם כל להתמודד להתמקד בשינוי אחד, למשל הציון בהיסטוריה, חווית ההצלחה תגרום לילד לרצות עוד…
2.תעודה חלופית- לגילאים הקטנים בכיתות א עד ה לדוגמא להכין מכתב, אפשר לתת לכך שם “מכתב מהפיה” שם אתם כהורים כותבים מכתב בו מציינים למה אתם מוקירים את הילד שלכם, מעצימים את התכונות החזקות אצלו, נקודות החוזק שלו לדוגמא חברותי מאוד, מנהיג וסוחף אחריו את החברים שלו ואת המשפחה, מצחיק מאוד.. לילדים הגדולים יותר לעשות “תעודה חליפית” או להקליט את עצמכם על אותו בסיס ולתת משפטי תקווה- למה אני מוקיר אותך, אני יודע שאני יכול לסמוך עליך עם האחות הקטנה שלך… ועוד.
3.להקשיב קשב רב לילד, להראות לו סקרנות- לשאול אותו איפה מכאיב לו בבטן התעודה, איפה אתה מרגיש שמתכווצת לך הבטן? מה יעזור לך לשנות את התעודה בסוף השנה? (סעיף שמתחבר לסעיף 3 באל תעשה)
4.לקחת את התכונות “המפריעות” בתעודה ולהפוך אותן לחיוביות לדוגמא אם הילד מפטפט מדי אז מה זה אומר? מהי תכונת המראה החיובית של הבעיה, פטפטן-אומר שיש לו כושר ביטוי יוצא מן הכלל, אימפולסיבי מאוד = יצירתיות, חוסר ארגון = ספונטאניות, עקשנות = נחישות, סירוב להיכנע. ניתן למצוא זאת בספר הורות יוצאת מן הכלל ל ADD.
5.תלמדו את הילד את היתרונות הטמונים בהפרעות הקשב! חוש צדק מפותח, מנהיג, רקדנית מחוננת, ספורטאי מצטיין ועוד. תבינו קודם כל שילדים אלה הם הרבה יותר מוכשרים מאשר הם נראים. הם יצירתיים, אוהבי משחק, ספונטניות ועליזות. לכל ילד יש את המשהו המיוחד שלו המעורר כל סביבה בו הוא נמצא, זאת ניתן לראות בספר מריטת עצבים ADD.
6. מעקב- אם עד אותו רגע לא עשיתם מעקב מול המורה והצוות החינוכי, זה הזמן לעשות זאת לתעודה הבאה. להיות מעורב, לקבל מידע לאורך כל השנה מהמורה מה המצב של הילד ברמה יומית בכיתה, התכונות שהוא מזהה אצל הילד ועוד.
לסיכום והכי חשוב, לחשוב בצורה של “הליכה עם קטסטרופה”. מה הכי גרוע שיכול להיות? הכי גרוע הילד יתקן את הציונים שלו בהמשך השנים, ציונים גרועים תמיד ניתן לתקן לעומת מתחים, אכזבות, ציפיות ועצבים ביחסים עם הילד שאותם קשה לתקן, אם בכלל.