יום אחד על מטוס בטיסה חזרה מחופשה בתורכיה עם אשתי בגובה 33,000 רגל הפסקתי לנשום, הבנתי שאני הולך למות. הייתי על סף מוות, בכוחות אחרונים סימנתי לדיילת שאני צריך חמצן והיא התעשתה וחיברה אותי למסכת חמצן. מספר שעות אח”כ התעוררתי ברמב”ם במחלקת חזה, הבנתי שעברתי אירוע מאד מסוכן של קריסת ריאה, אירוע נדיר. מנהל המחלקה הסביר לרופאים איזה פלא שוכב פה שלאחר 24 שעות מרגע שהאירוע התחיל עדיין בחיים ועוד לאחר טיסה, שזה בערך הדבר האחרון שצריך לעשות במקרה כזה. זה סיפור ארוך שבסופו שרדתי כנגד כל הסיכויים אבל עם סיכוי של 30% לאירוע חוזר. כלומר סיכוי של אחד ל-3 לקבל התקף קשה מאד שבמקרה הרע גם יביא למותי המידי. 4.5 שנים אחרי שוב קריסת ריאה, אבל הפעם הסיכוי לאירוע חוזר עלה ל50%, זו תחושה שקשה לאחרים להבין אם לא הרגישו זאת בעצמם. בכל רגע נתון יש לי סיכוי של אחד לשניים למות, בכל רגע ואין לי שליטה על זה. הבנתי שכך אני לא ממשיך לחיות וחזרתי למנהל מחלקת חזה וביקשתי שיתקן אותי, שיעשה מה שאפשר וצריך לעשות, אבל שיוריד מעליי את החרב הזאת שהונפה מעל ראשי. נכנסתי לניתוח יזום אשר במהלכו כרתו לי שליש ריאה, עשו כל מיני פרוצדורות והוחזרה לי התחושה של שליטה בחיים שלי. רק בדיעבד, לאחר כעשור מאותו אירוע על המטוס הבנתי שאלו היו איתותים של היקום, תרצו של אלוהים, שמשהו לא בסדר בעולם “המושלם” שחייתי. לא במקרה סבלתי מכאבי בטן, עישנתי המון, לא נהניתי. הבנתי שאני צריך לעשות שינוי.
עזבתי את הצבא והתחלתי ללמוד, להתפתח. רק אחרי שכמעט מתתי – התחלתי לחיות ולחיות חזק. הבנתי שאם החיים הציבו לי גבולות כל כך ברורים אני חייב לנסות ולמתוח אותם קצת. בניגוד לכל הציפיות ואולי דווקא בגלל המשבר שעברתי התחלתי לעסוק בספורט באופן מקצועי, לרוץ, לשחות ולרכב על אופניים.
בגיל 40 רצתי את המרתון הראשון שלי, בגיל 41 השתתפתי לראשונה בתחרות “איש הברזל” (אחת מתחרויות הספורט הקשות בעולם: רצף של 3.8 ק”מ שחיה, 180 ק”מ רכיבה על אופניים ולסיום ריצת מרתון של 42 ק”מ). מאז השתתפתי בחמש תחרויות איש ברזל ברחבי העולם והפכתי זאת לדרך חיים.
על קו הסיום של תחרות “איש הברזל” הראשונה שהשתתפתי בה באריזונה, הבנתי כי באמת אין גבולות למה שאני מסוגל להשיג, מבחינה פיסית ובכלל. מהר מאד ההבנה הפכה לידיעה והיה לי ברור שזה לא רק אני – זה כולם! אין גבול למה שאנו כבני אדם מסוגלים להשיג. זה בזבוז מטורף שרובנו משחקים ב”קטן”. אנשים “רגילים” יכולים להשיג הישגים “לא רגילים” על בסיס קבוע בצורה עקבית כדרך חיים. האושר וההצלחה שלנו כאנשים וארגונים טמונים ביכולת לפרוץ גבולות ובהבנה שאנו נמצאים במסלול של התקדמות מתמדת לעבר המטרות שהצבנו לעצמנו.
מאז אני מקדיש את חיי בתשוקה ובסקרנות אין קץ ללמוד ולהביא את המודלים של המאסטרים הכי גדולים בעולם בתחום המודעות והאפקטיביות, בלפתח מודלים וידע משלי כיצד לפרוץ את הגבולות, להשיג כל מה שנרצה ולהביא ערך גבוה, לא באופן אקראי אלא כשיטה, כדרך חיים. היום זה ברור לי שאנשים “רגילים”, כמוני וכמוכם יכולים להשיג שוב ושוב ביצועים על בסיס אותם עקרונות שעזרו לי לפרוץ גבול ולהפוך לאיש ברזל.
A photo posted by אלון אולמן – קוד המנצח (@alonulman) on
הפכתי את הרצון, פריצת הגבולות הפיזיים, המנטליים ואת ההבנה שאין גבול ליכולות שלי לאורח חיים.
אני “התעוררתי” והתחלתי לחיות באמת, להגיע להשגים ברמות שלא חלמתי עליהם בעבר, לממש את עצמי, להיות מאושר כדרך חיים ולהביא ערך גבוה רק אחרי שקרה לי אירוע כמעט סופני והחיים שלי נעצרו מבלי שהתכוונתי לכך. אתם יותר חכמים -אל תחכו! אפילו לא לשנייה, חבל יש לכם את “איש הברזל שלכם” בפנים. מחכה לפרוץ החוצה, מחכה להגשים כל מיני חלומות שלא חייבים להישאר בגדר חלום. זו לא הזכות שלכם, זו החובה שלכם כלפי עצמכם להאמין שאין חלום שאתם לא יכולים להגשים.
בטח יצא לכם לקרוא לא פעם בעיתון על אנשים שכמעט מתו, שחלו בסרטן, שעברו משבר אישי קשה ורק לאחריו הבינו שלא חיו את החיים שבעצם רצו, שלא עבדו בעבודה שגרמה להם לסיפוק, או שלא חיו בזוגיות מתאימה או שלא הגשימו חלומות שהיו להם. חבל להגיע לשלב המשבר ורק אז להתעורר, לפעמים זה מאוחר מידיי. טבע האדם, הנורמה האנושית היא להתרגל למצב הקיים, לפעמים אנו ממש מאמינים שזו נוח, שזה לא רע, מפחדים מהשינוי, לא יודעים איך לעשות את השינוי. אז הבשורה שלי, שהמצב הקיים הוא בדרך כלל הרבה פחות נוח מכפי שנדמה לנו והמחיר שאני שילמתי על זה שלא העזתי להקשיב קודם ולכן לקול הפנימי הזה כמעט עלה לי בחיים.
אתם יכולים לעשות להתחיל את השינוי היום.