הפגישה עם מנהל מחלקת הפגייה בכרמל החלה באיחור, מקרה חירום שאירע בפגייה עצר את כל הפעילות השגרתית והפגייה הפכה לאזור סטרילי של צוות רפואי בלבד. יש שיקראו לזה “השגרה של הבלתי צפוי”, אבל האמת היא, שמדובר פשוט בסדרי עדיפויות: מקצועיות לפני כל דבר אחר וזהו בהחלט סוד ההצלחה.
צילום: אלי דדון
פרופסור אבי רוטשילד- זכיתם זו השנה השנייה ברציפות להיות אחת משלושת הפגיות הטובות בישראל ואף למענק מיוחד מטעם משרד הבריאות, מה לדעתכם הופך אתכם למובילים בתחום?
כאשר משרד הבריאות בא להכריע יושבת וועדה הבוחנת מגוון משתנים בניהם איכות וכמות, למשל רווח בין אינקובטורים, היחס בין מספר רופאים ואחיות במשמרת למספר הפגים, זיהומים ופרמטרים שקשורים לרווחת המשפחות. לנו בפגייה של בי”ח כרמל יש שם של “פגיית בוטיק” משום שאנחנו שמים דגש על יחס אישי לפגים ולמשפחות. באופן כללי כל נושא יחסי האנוש הוא משהו שאנחנו שמים עליו דגש בבית החולים כבר הרבה שנים, עוד לפני שהתחום הפך לפופולרי. אין כזה דבר שהצוות לא יכיר את ההורים של פגים ששוהים. במיקום הקודם שלנו ב”מרתף” קיבלנו מהמיון סוויטה להורים דתיים שרצו להישאר בשבת עם הילדים עם מיטה, מקלחת, טלוויזיה וספרים שאני אישית הבאתי מהבית. אנחנו מחלקת הפגייה היחידה (וסליחה אם אני טועה) שהרופאים עובדים רק במחלקה ולא בקליניקה פרטית כך שאין להם לחץ לרוץ לקליניקה. העניין של יחסי אנוש והיחס האישי חשובים לנו מאוד.
תחום היולדות והפגיות נחשב לתחום בעל תקציב נמוך, עד כמה נושא התקצוב מהותי לדעתך בכל הקשור לפגיות?
תקצוב הוא חשוב אבל הוא לא העיקר. ברור שכסף עוזר אבל יש כמה וכמה מחלקות מתוקצבות שזורקים עליהן כסף והן עדיין לא מצליחות. כסף יכול לעזור בציוד רפואי יעיל יותר שיקל על הטיפול, אבל ללא תוכנית פעולה או ללא צוות שיודע להפיק את המיטב מהתקציב, לא יהיו תוצאות לא יעזור כמה כסף “ישפכו” על המחלקה.
מדוע בחרת דווקא להתמחות במחלקת הפגים?
יש משהו מאד נחמד בלימודי רפואה, שמלבד החומר התאורטי, בשנים הקליניות עוברים במחלקות השונות ונתקלים באוכלוסיות שונות וככה כל אחד בוחר במה הוא רוצה להתמחות ולאיזו אוכלוסיה הוא מתחבר. החיבור שלי היה לאוכלוסיית הילדים. העבודה בפגייה נוגעת בהרבה תחומים ברפואה כמו כירורגיה ורפואת ילדים כללית.
איך אתם מתמודדים עם כישלונות כמו מוות של פג שהיה אצלכם זמן רב?
ניתן לחלק מקרים כאלו לשלושה חלקים, עובר שחלה הידרדרות והוא לא שרד, מוות של עובר עוד ברחם שלא הצלחנו להציל אותו ומקרים של מחלות קשות, מצבים קשים עמם נולד העובר- שם יש הידרדרות מהירה ויש טווח זמן מסוים שבו ניתן לבצע הכנה מסוימת להורים. כל מקרה כזה הוא טרגדיה נוראית. במקרים כאלו רופא בכיר מדבר עם ההורים, כאשר לכל רופא גישה משלו, אבל חשוב לציין כי כל אחת מהגישות מקובלת על כולם. במקרים כאלו אין מגבלת זמן ואנחנו עם ההורים כמה זמן שיידרש. בכל מקרה קיימת אמפתיה מוחלטת לטרגדיה ואם צריך לשבת חמש שעות להחזיק ידיים זה מה שיהיה. כל חברי הצוות עוברים תדרוכים והכשרה בעניין כי לטיפול לא נכון בסיטואציה כזו, יכולות להיות תוצאות קטלניות.
צילום: אלי דדון
ישנן לא מעט טענות בקרב נשים שילדו על עידוד ניתוח קיסרי יתר על המידה מהי עמדתך?
מהמקום שלי קל להגיד כיוון שאני לא רופא מיילד. הנטייה שלי היא ללכת לכיוון של כמה שיותר טבעי: כמה שפחות זירוזי לידה וכמה שפחות ניתוחים. מצד שני, עוד משחר ההיסטוריה הלידה של בני אדם באופן טבעי מלאה קשיים וסיבוכים. צריך לזכות שבעבר לידה הייתה רולטה: מתוך 1000 לידות עשר נשים נפטרו. במדינות עולם שלישי כיום היחס עומד על 100:1000. החכמה היא לאזן בין הרצון לתת ליולדת לבחור לבין שיקול הדעת הרפואי. חשוב לציין כי לדעות וגישות אישיות אין פה מקום. מבחינתו אסור שיגיעו לתחום הטיפולי נושאים של דת או לאום.
ספר לי על מקרה מיוחד שריגש אותך במיוחד?
תקראי לי משוגע אבל באמת כל דבר קטן פה הוא מרגש. אין הצלחה אחת ענקית אלא כל יום יש הרבה הצלחות שנראות קטנות: תינוק שיוצא הביתה, בעיה שעלינו עליה ובעקבותיה תינוק יונק וגדל יפה. מה שיפה פה במחלקות ילדים בכלל הוא שניתן לאבחן בעיות ולפתור אותן לפי הליך רפואי מסוים ואז הילדים מתאוששים ופורחים. יש המון הצלחות בתחום הילדים.
אתה עוסק במקצוע מאד תובעני, מה אתה עושה כדי “להתאוורר”?
עם השנים אתה לומד לבנות חיים ומשפחה מבלי להתנער מהאחריות המקצועית, המושפעת מתפקיד או דרגה. אף פעם לא הגשתי צורך “לברוח” מהעבודה. אני יודע לבלות טוב, אני אוכל, יוצא, קורא. לפעמים יוצא שבבית אני חושב על מקרה מסוים שהוא אניגמה (חידה) אבל זה לא משהו שמפריע.
מצב בו אמא יוצאת מבית החולים ללא התינוק שנאלץ להישאר לעתים שבועות בפגייה הוא קשה ביותר. איך אתם מכינים את ההורים לתקופה מאד מורכבת?
ההכנה מתחילה מראש ולא ביום בו האמא נאלצת לעזוב את בית החולים. מלכתחילה מדובר בסיטואציה של היריון שהסתיים מוקדם מהצפוי ולפעמים עם זירוז או ניתוח קיסרי. אנחנו יושבים עם ההורים בחדר שלי או בחדרי המשפחה ומסבירים מספר דברים: ראשית, חשוב לנו לנטרל את מרכיב נקיפות המצפון של ההורים ובמיוחד של האמהות שחושבות שהמצב של הפג נובע ממשהו שהן עשו לא בסדר. הדבר הבא שחשוב לנו לשקף זה היתרונות במצב כמו פיקוח צמוד של רופאים והעובדה שהאמא אולי תוכל לישון קצת יותר. כלומר, להראות את הצד החיובי של הדברים. החלק הכי חשוב שאנחנו מעבירים הוא שההורים, וכאן יש חידוש לעומת העבר, לא מוגבלים בזמן או שעה בה הם יכולים להיות עם התינוק בפגייה אלא אם יש אירוע חריג. יותר מכך, אנחנו מעודדים את ההורים להגיע ולקחת חלק בהחתלה ורחצה של התינוק. חשוב לנו לעודד את הקשר של התינוק עם ההורים משום שהקשר הראשוני משפיע מאד גם על הקשר בעתיד. נמצא מחקר שהראה שפגים היו חשופים יותר לפגיעה והתעללות של הורים, למרות שמדובר בתינוק מאד יקר. חשוב לנו מאד שההורים ייקחו חלק פעיל בטיפול בתינוק. ההורים תמיד מוזמנים למחלקה שלנו.
צילום: אלי דדון