מהשיא לשפל
אי אפשר לדבר על אירוסין, מבלי להזכיר את הרגע היפה הזה, בו עדיין ברוב המקרים הכל נראה הכי ורוד. הוא כרע ברך בטיול שלכם בפריז, בבר שישבתם בו בדייט הראשון או בסלון הדירה השכורה שלכם והדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת. אתם החלטתם שמהרגע הזה, זה לתמיד ובמשך כמה ימים האוזניים שלכם צפצפו מאהבה- אהבה זה לזה, אהבה של המשפחה, אהבה של החברים. אף פעם לא הייתם חשובים יותר, נוצצים יותר, מאושרים יותר. וזו בדיוק הבעיה.
האופוריה הנפלאה והבלתי נמנעת סביב הצעת הנישואין, היא אחת האשמות המרכזיות בירידת הלחץ והכאב שמלווים את אי ההסכמות ביניכם בנושא החתונה. תחושת ההיי העילאית צובעת בדרמטיות גם את הוויכוחים המינוריים ביותר, כי היא גורמת לנו להיות לא בשליטה, מחוסרי הגנה ולא מוכנים לאינטראקציה שהיא פחות מאגדית מול האדם שכרגע החלטנו לבלות איתו את כל חיינו. במילים אחרות- הבועה מתנפצת, המציאות מתדפקת על דלתינו ומזכירה לנו שהאדם שבחרנו לנו מכולם הוא (עם כל הצער שבדבר) לא מושלם ואף טבעת לא תשנה את זה.
צילום: shutterstock
כששאלתי את נוי (23) איך היה יכול להימנע הריב הראשון שלה ושל ארוסה סביב ארגוני החתונה, שהיה לדבריה הנוראי ביותר מבין כל הריבים שלהם אי פעם, היא ענתה – “היה עוזר אם מישהו היה אומר לי שזה ככה, כאילו שלא הכל פרחים ופרפרים מההצעה ועד החתונה. רואים תמיד בסרטים את הבחור מוציא טבעת ובפריים הבא- הולכים לחופה, אף אחד לא מדבר על התקופה של האירוסין ובטח שלא דברים רעים- קושי, מריבות, צעקות, בכי. אני מאמינה שאם מישהו היה אומר לי כשקיבלתי את הטבעת- חמודה, רק שתדעי שלתכנן חתונה זה לא פיקניק- זה כבר היה מכין אותי בצורה יותר טובה.”
כי אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא
עידן (28) ומיכל (25) הם מהזוגות האלו שנדיר שהם בכלל מתווכחים. כבר לאחר ההצעה חבר של החתן הדריך אותו “פשוט אמור כן”- להסכים עם כל גחמה של מיכל ולא להיכנס לוויכוחי סרק על מגנטים, בלונים מתפוצצים או שיר לסלואו. אז למה גם השכנים שלהם לא מצליחים לישון בשקט? במילה אחת- משפחה.
משפחה, אותם אנשים שאין שמחים ומחבקים מהם ביום האירוסין, פעמים רבות ממררים את חייהם של הזוג המאורס והופכים את ההכנות לחתונה לסיוט. יוני מספר- “ההורים שלי התגרשו לפני כמה שנים ותיארתי לעצמי שזה יהיה נפיץ אבל לא תיארתי לי שעד כדי כך. אמא שלי לא מוכנה שהמשפחה של אבא שלי תהיה שם, אבא שלי לא מוכן שבן הזוג הנוכחי של אמא שלי יגיע לחתונה והכל פשוט נופל עלינו- חודש לפני החתונה ואנחנו עדיין לא מסוגלים לתת לאולם הערכה של כמות מוזמנים. עם הלחץ שהוא גם ככה גדול, זה גורם לכל החוויה להתקלקל.”
גיל (27) ובן זוגה נכוו גם הם מהתערבות המשפחות- “אני מאורסת במשך שנה וחצי ועדיין אין אולם! כבר ראינו בערך כל אולם בארץ ולכל ביקור מצטרפות אימי וחמותי לעתיד, הן הופכות את החוויה למייאשת וגוזלת זמן, הן פוסלות על כל דבר! הן חושבות שהן מתחתנות בעצמן ובקצב הזה אני מרגישה שהן גם היחידות שיהיו נשואות בסוף התהליך. בגללן אנחנו פשוט עובדים בלחפש אולם ובטח גם אחרי שנסגור את זה צפויות לנו סאגות דומות עם כל שאר הארגונים”.
לפעמים, נושאי החיכוכים המשפחתיים הם באמת איך לומר- ברומו של עולם. בר (25) מספרת על הפשרה הכי גדולה שלה בנושא החתונה- “כששמעתי את המילים שבת חתן, כאתאיסטית גמורה, את יכולה רק לדמיין כמה זה ביאס אותי. אני יודעת כמה זה חשוב להורים שלו וכבר השלמתי עם זה שזה הולך לקרות אבל בכל זאת זה מבאס אותי בכל יום מחדש.”
מומלץ לדאוג עם תחילת התהליך לאפשר רמת מעורבות סביבתית כזו שלא תזיק לתהליך תכנון החתונה, להנאה שלהם מהתהליך ולזוגיות שלהם. לומדים להסביר את המצב למשפחות באופן נעים ולא פוגע, לרתום את קרוביהם לשתף איתם פעולה בתכנון החתונה באופן שבאמת יסייע בעדם בארגון ובטוח לא יזיק.
אירוע של פעם בחיים
פעמים רבות קיים פער משמעותי בין בני הזוג לגבי האופן בו הם מתייחסים לאירוע. והפער הזה, ככל שהוא גדול יותר יוצר חיכוכים קשים יותר. בר, ממשיכה ומספרת על הפערים ביניהם גם בנושא עיצוב החתונה- “כשאמרתי לו שבנוסף לעיצוב שהאולם מחייב אותנו לקחת, אני מתכוונת להוסיף עוד עיצוב מעצמי הוא היה המום. מבחינתו הוא בחיים לא שם לב לעיצוב באירוע ומבחינתי זה עיקר מה שאני מסתכלת עליו. לא קל לו עם זה שהבית שלנו הפך למחסן יצירות DIY ועם זה שאני גוררת אותו לחנויות יצירה כדי שישמש כסבל’, בהתחלה היו חוסר הסכמות סביב זה, אבל עכשיו הוא סופג את זה ומשתף פעולה.”
זוגות רבים מגיעים לתהליך “ייעוץ זוגי בדרך לחופה” על רקע של קושי בשיתוף הפעולה. בדרך כלל מדובר בתלונות של כלות לעתיד על כך שבן הזוג אינו שותף מספיק להכנות או שאינו מתעניין בהן בכלל או לפחות לא כמוהן וחתנים שמעידים מצידם שהיא הפכה להיות בריידזילה (כלה משוגעת ומפחידה) שמתעסקת רק בארגוני החתונה, נסחפת בהשקעת הזמן והכסף, נלחצת ומלחיצה סביב לוח הזמנים.
צילום: shutterstock
זוגות כאלו חייבים לתאם ציפיות ביניהם מלכתחילה לגבי חשיבות היום הזה עבורם, התקציב שמוסכם עליהם, הזמן שהם מוכנים להשקיע ברמה השבועית מרגע האירוסין ועד החתונה עצמה בארגונים ולבסוף לחלק את התפקידים ביניהם ובין קרוביהם שנרתמו לסייע להם, לקבוע דד ליין חד משמעי לכל ארגון קטן וגדול על מנת למנוע נדנודים, חיכוכים ולחצים סביב המטלות הלא מעטות.
ללכת על ביצים
אחת הסיבות המשמעותיות ביותר לכך שריבים לקראת החתונה הם בדרך כלל קשים יותר, כואבים יותר ולא פרופורציונאלים היא שאנחנו מאוד נרגשים מהמעמד ומפחדים להרוס את הקסם שלו. כלומר, אנחנו לא רוצים לריב עד השמים על שיר חופה ואז לצעוד לצליליו מחויכים ונרגשים ולהיזכר באותו ריב נורא. הסיטואציה הזו בעייתית מכיוון שבדרך כלל כשמפחדים לריב- רבים יותר. כשאנחנו “הולכים על ביצים” אנחנו לא זוגיים, אנחנו לא מתקשרים נכון ויותר מכל- אנחנו לא אנחנו. פעמים רבות הפחד הזה להרוס את השמחה הטהורה של תכנון החתונה הוא שהורס את התהליך היפה. אם לא תפחדו כל כך להרוס אותו הוא יתלכלך פחות וחשוב מכך- יהיה טבעי יותר, קל יותר ויותר שלכם.
כל זוג מתמודד עם רמה כזו או אחרת של פערים בתקשורת הרומנטית. חלק רבים בלי סוף על דברים קטנים, חלק רבים לעיתים רחוקות ריבים איומים וחלק לטובת שלום הבית מבליגים וממשיכים. קשיי התקשורת שלכם לא נובעים מחוסר אהבה או מחוסר אכפתיות, הם נובעים מכך שאתם שני אנשים שונים שמדברים בשפה שונה. כמה שתנסו ללמוד את השפה של האחר אתם לעולם לא תדעו לדבר אותה כמוהו ולהבין אותו בקצב שלו.
אני מאמינה שכדי להתגבר על משברים ולהעצים את ההרמוניה הזוגית יש לדבר בשפה משותפת, שהיא אינה השפה של אחד מכם, אלא שפה שלישית ששניכם תוכלו להבין ולתקשר בה בעיקר במקומות בהם התקשורת ביניכם קשה ומקשה.
המון מזל טוב ובהצלחה!