מכירים את התחושה שאתם קמים בבוקר ולא בטוחים איזה יום היום? מה התכנון שלי להיום? התחושה הזו שמופיעה כשעוד מנסים להתאפס ולעבור ממצב שינה לערות. נכון כיף לגלות שמדובר ביום חופש או ביום שמתוכנן לכם משהו שאתם נרגשים לקראתו, לעומת יום עבודה שגרתי שאולי אין בו שום דבר מרגש? אבל זה לא חייב להיות כך: כל יום יכול להיות יום שמח ומרגש, יום שבו יהיה לכם כיף לקום בבוקר מהמיטה. אתם לא חייבים להיות באמת בחופשה כדי להרגיש בחופש. אתם יכולים לבחור להרגיש כך.
אחד הדברים החשובים שעשיתי עבור עצמי, זה להגדיר את שבעת הערכים שאני רוצה לחיות על פיהם. הערך השני ברשימה הוא ערך החופש. חופש מבחינתי הוא היכולת לבחור מחשבה ותגובה בכל מצב, כדרך חיים ולתפקד מתוך ידיעה ש”אנחנו כותבים את הסרט“.
בניגוד למילים הידועות, אדם הוא לא עץ השדה, או צמח שאם נולד בונזאי וקשרו לו את השורשים יהיה קטן ואם נולד סקויה יהיה גדול. אדם יכול לבחור לזוז ממקומו – פיסית או מנטאלית. להחליף מקום עבודה, להחליף מקום מגורים, להסתובב עם החברים שמקדמים אותנו, להחליף מחשבות. זו תמיד הבחירה שלנו. גם האמירה “אכלו לי שתו לי” או “ככה זה בחיים” היא בחירה. זו בחירה שלך האם אתה נעלב, האם אתה כועס, האם אתה בוחר, כן בוחר, לקבל שיתייחסו אליך באופן שלא נראה לך. אנחנו לא יכולים לבחור בכל רגע נתון את האירוע, אבל אנחנו יכולים לבחור איך להתייחס אליו.
גם לי היה חופש בחירה, לאחר שני האירועים הבריאותיים שהיו לי, שבעקבותיהם כרתו לי שליש ריאה. בממד הפיסי, כמובן, לא הייתה לי בחירה. אבל בממד ההוויה שלי, הייתה לי בחירה: יכולתי לבחור ברחמים עצמיים, לבחור בתגובה פסיבית ולבקש פיצוי מביטוח לאומי. אופציה אחרת הייתה לבחור לראות את האירועים האלו כמתנה. כיום אני מבין שזו מתנה, רק אלוהים יודע היכן הייתי מסתובב היום, מה הייתי חושב ומרגיש ובעיקר – מה היו התוצאות שלי בחיים אילו לא קרה המקרה. הבחירה הזו, שנעשתה קודם כל בממד המחשבה, יצרה אצלי מציאות אחרת לגמרי.
בטח שמעתם על ויקטור פראנקל, רופא נוירולוג ופסיכולוג יהודי שחי בווינה בתקופת מלחמת העולם השנייה והיה אסיר במשך שלוש שנים באושוויץ. תקופת השבי השפיעה ועיצבה את דעותיו וספרו שפורסם לאחר המלחמה “האדם מחפש משמעות” הפך לרב מכר. בספרו מדבר פראנקל על כך שהנאצים לקחו מהאסירים הכול: את הרכוש, את הכבוד, הרעיבו, השפילו. אבל דבר אחד לא יכלו לקחת מהאדם: את חופש הבחירה. הם לא יכלו לשלוט בנפשו של האדם. פראנקל מסביר שגם במצבי קיצון האדם יכול לבחור לדמיין שהוא במקום אחר, יכול לבחור לאהוב, יכול לחפש משמעות. פראנקל סבור היה כי הדחף החזק ביותר של האדם הוא השאיפה למשמעות וזהו גם סוד האושר שלו.
במשך שנים הסתובבתי בעולם עם תודעת עבד. הייתי עבד לפרדיגמה שככה זה החיים, שבחיים צריך ללכת לעבודה כדי להתפרנס, שבגיל 30+ מגדלים כרס קטנה. שנים הייתי עבד לפרדיגמה שאני לא יכול לבחור את החיים שלי, את הייעוד שלי והייתי מתוסכל. אבל ברגע שבחרתי את הייעוד שלי – זה היה בלתי הפיך, במובן הטוב של המילה.
איך יודעים לבחור נכון? אל תשאלו מה נכון או לא, אל תשאלו האם זה חיובי או שלילי אלא – האם זה מקדם אתכם? האם בחירה מסוימת שאתם עושים תביא סיפוק ואושר לכם ולסובבים אתכם?
מקדמת לאן, אתם שואלים? להשגת היעדים והמטרות שאתם חפצים בהם, תחת אמות המוסר והערכים שלכם. מקדמת אל עבר היותכם האדם שאתם רוצים להיות. לכל אחד יש יעדים שהוא מכיר, שכבר עשה בחיים (למשל להרוויח החודש כפי שהרוויח גם בחודש הקודם)- אלו יעדים מסוג A, הכי בסיסיים שאתם יודעים שאתם יכולים להשיג. ישנם גם יעדים שאתם חושבים שאתם יכולים להשיג (למשל תואר אקדמי), למה? כי אתם יודעים מה צריך לעשות כדי להשיג זאת- אלו יעדים מסוג B. אולם ישנם יעדים מרגשים יותר, שהם גם מפחידים- יעדים מסוג C. אלו יעדים שמעולם לא השגתם וגם אין לכם מושג איך להשיג אותם. למשל, להשתתף במרתון לראשונה בחייכם או לפתוח עסק עצמאי למי שהוא שכיר, למצוא בן זוג אחרי עשור ללא זוגיות – אלו הם יעדים שיש לכם תשוקה רבה להשיג אותם.
פראנקל דיבר על המשמעות שאדם צריך בחיים. אני מחדד: אדם צריך לדעת מה הם היעדים שלו, מה הוא רוצה. רוב האנשים יודעים מה הם לא רוצים. הם יכולים לשרטט בדיוק איזו עבודה הם לא רוצים, איך הם לא רוצים שהילדים שלהם ידברו אליהם. רוב האנשים לא מגדירים לעצמם לעולם מה הם “כן” רוצים, ונחשו מה? הם לעולם לא יקבלו מה שהם רוצים.
תחליטו מה כן, ובעיקר נסו להגדיר יעדים מסוג C. לפחות יעד אחד כזה בכל אחד מתחומי החיים: יעד אישי, זוגי/משפחתי ובתחום הקריירה. תחשבו מהם היעדים שמעוררים בכם תשוקה בלתי מתפשרת, שאתם לא יודעים איך להשיג אותם, מפחדים שלא תצליחו. תבחרו להגשים את היעדים הללו, להכין תוכנית פעולה איך להשיג אותם ותרגישו כל יום שאתם בחופש, שאתם בוחרים לחיות את החיים שאתם רוצים ושכיף לכם לקום בבוקר, בכל בוקר.
תחיו בעוצמה.
צילום: רמי זרנגר