צילום: shutterstock
השנה האזרחית החדשה מביאה עמה המון מחשבות וחשבון נפש עם עצמנו, הרבה מעצורים עומדים בדרכינו ובמה שאנחנו מעזים לאחל לעצמנו ובדברים שאנחנו רוצים לשאוף אליהם. כיצד ניתן להבין מה אנחנו רוצים מבלי לעצור את הדימיון.
“הדבר היחיד שגרוע יותר מלהיות עיוור הוא לראות ללא חזון” -הלן קלר.
לפני מספר שבועות נתקלתי בתמונה ממפגש משפחתי לפני כשמונה שנים. כשנתקלתי בתמונה, כאילו נזרקתי עשר שנים אחורה אל תוך השיחה שהתנהלה אז עם אחת מבנות המשפחה צעירה ממני בשבע שנים. היא סיפרה בהתלהבות על הצניחה החופשית שעשתה, על הפחד, על המפגש העוצמתי עם האוויר, על המדריך המכוון. אני זוכרת את ההרגשה שלי אז, זאת הייתה הרגשה שהכי דומה למראה נר שנדלק ובוער במרץ עד שכוס זכוכית מכסה אותו והוא לאט דועך- ניסוי שביתי ערכה בכיתה א’ כדי להדגים את נחיצות החמצן לבערה.
כששמעתי את סיפור הצניחה הנר שבתוכי נדלק- הרגשת התלהבות פנימית שזועקת “גם אני רוצה! תמיד רציתי! אני חייבת לחוות את זה!” ומיד, כמו בניסוי, כיסיתי אותה בזכוכית. הזכוכית שלי הייתה עשויה מסיבות. “אני אמא, זה מסוכן. מה קרה השתגעתי?”, “זו הוצאה גדולה. יש לנו משכנתא ומתכננים להחליף את הסלון השנה!!” וכמובן הטיעון המנצח “לא עכשיו! אולי יום אחד “, נשמע לכם מוכר?
שנה אחרי שנה עברו מאז אותו מפגש משפחתי וצניחה חופשית הופיעה שוב ושוב מול עיני ואוזניי, פעם מסיפור שמישהו סיפר, פעם מסרט או פרסומת ותמיד אותו נר נדלק ותמיד אותה זכוכית מכסה.
אותה “זכוכית”, כמובן, הופיעה במקומות נוספים בחיים שלי. למען האמת, היא הופיעה כל כך הרבה ובכל כך הרבה מקומות שלרוב כלל לא הכרתי את עצמי: מה אני אוהבת, מה עושה לי טוב ומה אני רוצה להשיג. התכנית שלי לחיים הייתה ברורה: לחפש מה אפשרי, לעשות את מה שצריך ולקוות לטוב.
והחיים, הם מזמנים לנו הזדמנויות ואיתותים כל הזמן. הזדמנויות לעצור ולהרגיש למה חיינו נועדו לשמש ואיזה ערך להביא. לפעמים הזדמנויות כאלה מגיעות בצורות של מחלות, תאונות או פיטורין, עטופות בכאב או סבל שמכריחות אותנו לעצור ולחשוב. ולעיתים הן מגיעות בצורה של הזמנה לתהליך הכרות עצמית. לשמחתי, עצרתי בסוג השני.
וכך, במסגרת התהליך עם עצמי לפני מספר שנים, עצרתי להרגיש. הרגשתי את חיי, חשבתי על כל מה שהתברכתי בו עד כה וגם, למדתי את אחד הכלים הכי חשובים והכי אפקטיביים לשלוט בחיים וליצור את החיים שאני רוצה- הצבת יעדים.
כל כך טריוויאלי כשמדובר בעבודה שלנו, למי אין תוכניות לשנה הקרובה, בניית תקציב שנתי ורב שנתי, הצבת יעדים. אבל כל כך לכאורה לא קשור לחיים שלנו. בטח שקשור. הכי קשור. יש משהו חשוב יותר מהחיים שלנו? אז איך נשיג יעדים בלי להגדיר אותם? ואז, בין שאר הדברים חזרה לה תמונת הצניחה החופשית. והפעם- היה לי ברור שאני הולכת לעשות את זה.
מאז, הגשמתי הרבה יעדים וגם פיתחתי שיטה לשליטה מירבית בחיים, שיטת “חיים בהנעה” אותה יישמתי על עצמי ובהמשך על המשתתפים בסדנאות שלי ואחד הכלים הוא כמובן “הצבת יעדים”, כלי שממשיך לשמש אותי גם בחיי הפרטיים והעסקיים כל הזמן.
הצבת יעדים מהווה עבורנו מצפן. בעוד מטלות היומיום נושאות אותנו כרוח מדברית לכיוונים מזדמנים, היעדים שלנו, הם כוכב הצפון. הם אלה שנמצאים אל נגד עינינו בתכנון הזמן, בהחלטות הגדולות והקטנות ומשמשים לנו דלק סילוני בדמות הרצון העז להשיגם.
ולרוב, כאשר היעד שעולה מתוכנו הוא אוטנטי, גם אם הוא נראה סתמי כמו צניחה חופשית, הוא יכוון אותנו לעבר משהו גדול יותר וחשוב יותר שרק כעבור זמן תתבהר תרומתו.
אז איך עושים את זה? איך מוצאים יעדים שמתאימים לנו באמת?
בבסיס הסוד נמצאות להן שלוש מילים- לדמיין, להרגיש, ולכתוב.
עצמו עיניים ודמיינו את עצמכם, בדיוק שנה מעכשיו. אתם יושבים במקום מוכר, בנחת ושמים לב למשהו מיוחד. אתם שמים לב להרגשה הפנימית שלכם. זוהי הרגשה מיוחדת במינה, הרגשה של סיפוק, ביטחון ושל הגשמה. זוהי הרגשה שקיוויתם להרגיש בעבר והנה היא כאן ובעוצמה. כאשר ההרגשה הזאת מספיק ברורה- תחשבו על הדברים החשובים ביותר עבורכם בהם הצלחתם בשנה האחרונה (במבט לאחור על השנה שצפויה לכם). מה קרה בתחום המקצועי? עם איזה אנשים שיפרתם מערכות יחסים? מה עשיתם בשביל עצמכם- בשביל הגוף שלכם, הבריאות שלכם, הכיף שלכם? תנו לעצמכם לגלוש בדמיון ובעיקר תתמקדו בהרגשת ההגשמה שבאה עם התמונות והצלילים.
אל תחשבו על מה אפשרי ומה לא ואל תתפתו לחשוב על איך עושים את זה. תרשו לעצמכם לחוות הרגשה טהורה ומכוונת.
וכשזה קורה, תכתבו בפירוט את מה שעלה. תכתבו בלשון הווה את מה שכבר יש לכם בחיים שנה מהיום- את פירות ההצלחה המקצועית שלכם, תתארו את מערכות היחסים עם האנשים החשובים לכם, תתארו את ההגשמה שחוויתם כאשר הגשמתם את מה שכל כך רציתם לעצמכם.
את הכללים לניסוח יעדים ושיטות תכנון להשגתם נשאיר לפעם אחרת כיוון שתמצית הגשמתם נמצאת בשלושת המילים לדמיין- להרגיש- לכתוב. ואם אלה יבוצעו, הדרך פתוחה וסלולה.
ואם תהיתם- הצניחה שלי הייתה כל מה שציפיתי והרבה יותר. ימים אחרי שנחתתי בשלום הבנתי את תרומתה לחיי, הרבה מעבר להגשמה ולהנאה הרגעית. בצניחה שלי, כמו בעסק שלי, עזבתי את המקום הבטוח והמוכר והנוח וצנחתי לתוך הכלום שהוא בעצם הכל- החלום שלי. הנחיתה שלי על הארץ בבטחה האירה לי את הדרך ליעוד המקצועי שבחרתי (או שמא הוא בחר אותי).
מאחלת לכם שנת 2017 מלאת שליטה והגשמה!
אם אתם גם מובילי דעה, קובעי טרנדים, יודעים מה נכון, מה נחשב, מה כדאי וגם מה לא, זה הזמן להצטרף לקהילת המשפיענים הגדולה והאיכותית בישראל, להרשמה לחצו כאן